ימין נ' הפניקס חב' לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1.בפני תביעה כספית ע"ס 10,246 ₪ בגין נזקי רכוש שנגרמו, לטענת התובעת, לרכבה מדגם "מאזדה" מ.ר 61-847-27 (להלן: "המזדה") כתוצאה מתאונת דרכים שהתרחשה ביום 26.7.12, בין המזדה לרכב בו נהג הנתבע 2 (להלן: "הרכב") ושהיה מבוטח בזמנים הרלוונטיים על ידי הנתבעת 1.

2.אין חולק כי התאונה ארעה כתוצאה מפגיעת הרכב במזדה מאחור, לאחר שהתובעת עצרה. הנתבעים לא כפרו באחריותם לתאונה, אלא רק בגובה הנזקים שנתבעו על ידי התובעת. לטענת הנתבעים כתוצאה מהתאונה נפגעה המזדה קלות, מעין "נשיקה", והנזקים הנתבעים מוגזמים ומופרזים.

דיון והכרעה:

4.ביום 5.6.13 נחקרו התובעת, נתבע 2 ועד נוסף שהגיע בסמוך לתאונה- מר ירון המאירי.

התרשמתי מעדויות הצדדים, עיינתי בחוות הדעת שהגישה התובעת ובתמונות שהציגו הצדדים ושוכנעתי כי יש לקבל את התביעה.

5.מצאתי לתת אמון בעדות התובעת, כי לא הרגישה רק מכה קלה, אלא כי מעצמת המכה והזעזוע סברה כי "משהוא התפוצץ". גם העובדה שהתובעת העידה כי הרכב התנועע קדימה (אם כי לא נהדף), מצביעה על כך שאין המדובר רק ב"נשיקה" של הרכב הפוגע.

טענתו של הנתבע 2 לפגיעה קלה, אינה מתיישבת עם גרסתו המאוחרת ולפיה "התובעת היתה בטראומה מטורפת" (עמ' 4 שורה 6). אין ספק, כי אילו היה מדובר במכה עדינה, לא היתה התובעת נמצאת במצב הלחץ בו היתה מצויה ואשר תואר הן בעדות נתבע 2 והן בעדות העד מטעמו.

6.עיינתי בתמונות שהגישו הצדדים, ואכן השוואת נ/1- צילום לוחית הרישוי של רכב עם נ/2- צילום לוחית הרישוי האחורית במזדה, מעלה כי לא ייתכן שלוחית הרכב גרמה באופן ישיר לעיקום בפגוש האחורי מצד ימין (עיקום פנימי –ת/1). יחד עם זאת, הנתבע 2 אישר וסימן על גבי ת/1 את מיקום הפגיעה- בתחתית דלת תא המטען בסמוך למנעול מתחת ללוחית הרישוי (ראו סימון בעמ' 3 שורה 14). הנתבע 2 טען בתחילת עדותו כי לא פגע בתחתית הדלת, ולכן, לשיטתו, לא אפשרי שהדלת תתעקם ותקבל מכה מעל לוחית הרישוי, אולם בהמשך חקירתו, לא שלל הנתבע 2 את האפשרות שכתוצאה מהפגיעה במנעול, הדלת התעקמה (עמ' 3 שורה 25 ועמ' 4 שורה 9).

7.משלא הוגשה חוות דעת שמאית מטעם הנתבעים, ומשלא הובאה כל עדות שבמומחיות מטעמם על פיה אין לקבל את גרסת התובעת כי פגיעה במנעול יכולה היתה לגרום וגרמה להתעקמות הדלת, אני מקבלת את גרסת התובעת על פיה הפגיעה בתחתית גרמה לעיקום שבא לידי ביטוי בחלק העליון מצד ימין, ואף כפי העולה מאחת התמונות בגג דלת תא המטען מצד שמאל.

חיזוק למסקנתי זו ניתן למצוא גם בעדויות התובעת והנתבע 2 לפיהן כתוצאה מהפגיעה דלת תא המטען לא נסגרה. (עדות התובעת בעמ' 2 שורות 17-16). הנה כי כן, למרות שהפגיעה לא היתה באופן ישיר באותו איזור, היא נגרמה כתוצאה מהתאונה. וראו עדות הנתבע אשר למיקום המדויק של הפגיעה, לרבות הפגיעה במנעול: "פגעתי לה בחלק האחורי של הפגוש, ויש הכנסה קטנה של הפגוש פנימה. הדלת לא נסגרה כי המנעול חטף מכה וזה לא הצליח להיסגר, אך לא הגענו למצב מעל המספר" (עמ' 3 שורות 3-2).

אילו היה מדובר בפגיעה בטמבון בלבד לא היה קיים קושי כלשהו לסגור את דלת תא המטען. אוסיף כי העד המאירי נשאל לגבי הנזק בתא המטען והשיב שלא ראה, לא נאמר לו דבר, וממילא לא ביצע בדיקה כלשהי. ביחס לעדויות הנהגים לפיהן נעשה ניסיון לסגור את הדלת, השיב העד כי לא היה נוכח בשעת פתיחת תא המטען.

8.התובעת תמכה את נזקיה בחוות דעת שמאית המעידה על שומת הנזק וירידת הערך. הנתבעים ויתרו על חקירת השמאי אשר התייצב לדיון. משהודו הנתבעים כי פגעו ברכב התובעת מאחור (גם אם פגיעה קלה לטענתם), ומשהוגשה חוות דעת שמאית המעריכה את הנזק בחלק האחורי כתוצאה מהתאונה, לא מצאתי מקום לדחות את התביעה בשל טענת הנתבעים כי נזק זה לא יכול היה להיגרם בתאונה. המדובר בטענה מקצועית שהועלתה בעלמא, באופן סתמי וללא תמיכה בחוות דעת כלשהיא. בנסיבות בהן גרסת התובעת הגיונית וסבירה נוכח הפגיעה במנעול, אני מקבלת את טענת התובעת בעניין.

אשר לשכ"ט שמאי- חוות הדעת התייחסה הן לשומת הנזק הישיר והן לירידת הערך ולפיכך שכר טרחה בסך 1,195 ₪, הינו סביר בנסיבות העניין.

9.לאור כל האמור, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד,לשלם לתובעת סך של 10,251 ₪, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה. כמו כן יישאו הנתבעים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪.

ניתן היום, כ"ט סיון תשע"ג, 07 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: